נתקלתי השבוע בכמה מקרי גירושין על רקע המשפחה המורחבת. ״אנחנו מתגרשים כי אמא שלו מרעילה אותו נגדי״ סיפרה רונית, ונתנה לי תחילה להבין שהיא יוזמת את הגירושין, כי נמאס לה מצחי בעלה, שאמא שלו בלתי נסבלת, חולת נפש, שמסיתה אותו נגדה ומשתלטת להם על החיים.
אלא שבהמשך וכשהסברתי לה מה מומלץ לעשות כשאת זו שרוצה להתגרש, היא לא היתה שבעת רצון. ״אני צריכה שתסבירי לי איך להתמודד כ ש ה ו א מאיים להתגרש״, ביקשה. עוד כמה שאלות בכיוון הזה והבנתי שהיא אכן לא סובלת את אמא שלו בפרט ואת כל משפחתו בכלל, ולכן משתמשת באופן תדיר בנשק הגירושין ומאיימת להתגרש. לפני שבועיים הודיע לה צחי, בשקט, בלי דרמה, שאם היא לא מפסיקה להתמרמר על אמא שלו, הוא מתגרש ממנה.
לזה רונית לא היתה מוכנה. צחי לא נוהג לאיים בדרך כלל. איומי גירושין הם אזור המחיה שלה, ועד כה הוא לא אמר מילה וממש לא רצה להתגרש, למרות שהיה לו מאוד קשה עם טענותיה הבלתי פוסקות נגד משפחתו.
בשלב הזה של היעוץ הבנתי שגם היא לא מעוניינת להתגרש, ולמעשה האיום של צחי להתגרש הותיר אותה מבועתת עד עמקי נשמתה, פן אותם גירושין ערטילאיים בהם איימה חדשות לבקרים יתממשו ויפלו על ראש בחבטה. מסתבר שהיא אוהבת אותו, קשורה אליו וחסה על ילדיהם, אבל שונאת מאד את אימו.
התופעה הזו של לשנוא את החמות ידועה ומוכרת, ומושתתת על תחרות סמויה על ליבו של הבעל בין אשתו עימה בחר להקים משפחה ולהביא לעולם חיים חדשים, לאמו שנתנה לו חיים וגידלה אותו.
התחרות הזו, גם אם לעולם לא תודי בה, וגם אם היא חד צדדית ורק חמתך מקנאה בך, יכולה להרוס לכם את החיים ולטפטף אליהם כל כך הרבה רעל שיהרוס כל חלקה טובה ויחסל את האהבה.
איך אני יודעת ? ראיתי את זה קורה מאות פעמים.
אז לכבודה של רונית וגם לכבודכם קבלו 5 טכניקות שיעזרו לכם לשמור על הנישואין –
1. לא מאיימים בגירושין אם אתם לא מעוניינים להתגרש. זו אחת העצות הכי משמעותיות שכדאי לכם לאמץ לחייכם, אלא אם אתם מעוניינים להתגרש או אדישים לאפשרות הזאת.
הרבה מאד זוגות אימצו, שניהם או אחד מהם, את איום הגירושין אל תוך התרבות הזוגית שלהם, והם נוהגים לאיים בגירושין או בפרידה בכל מריבה. האיום הזה, גם אם נאמר בשעת כעס, וגם אם בכלל לא התכוונתם אליו, הכניס לכם את אופציית הגירושין למיטה.
כשאתם מעבירים איום להתגרש, הצד השני מתחיל אוטומטית להרהר באופציה הזו. לפעמים ככל שרע יותר בנישואין, תבחרו לאיים בגירושין במקום לטפל בבעיות, תוך שאתם סבורים שמדובר באיום שיפחיד את הצד שכנגד ויגרום לו ״להתיישר״. ביג מיסטייק.
באיום הגירושין הכנסתם למעשה את הגירושין כסוף אופציונלי לתסריט הנישואין שלכם. אוטומטית, וגם אם פרידה כלל אינה עומדת על הפרק, הצד השני יתחיל לעיין בעיני רוחו בתסריט הגירושין והוא עלול בסופו של דבר לחשוב שזה רעיון לא רע.
עכשיו שימי לב – את בכלל לא מעוניינת להתגרש, אבל איימת מאה פעם שתתגרשו, ובסוף הוא גם הקליט אותך והגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני בטענה שאת מעוניינת להתגרש ממנו. מבינה את תרחיש האימה?
2. הפתרון הטוב ביותר הוא לפנות לטיפול, אצל מטפלת טובה (גם מטפל זה טוב 🙂 שתלמד אתכם לזהות את המפלצת הפנימית הזו ולאלף אותה. טיפול זוגי עדיף אבל אם אין נכונות ללכת לטיפול זוגי, לכו לטיפול פרטני. בעיני טיפול הוא המתנה הטובה ביותר שאדם יכול לתת לעצמו. הוא מאזן, מפקס, מלמד אותנו לשים גבולות חיצוניים ופנימיים, ויכול לעזור להחליף את הסיפור הפנימי.
3. ואם לא הבנתם עד כה – הסיפור הפנימי שלנו מנהל לנו את החיים. לכל סיטואציה בחיים יש סיפור פנימי שסיפרנו לעצמנו ואנחנו משוכנעים בוודאות מוחלטת שהוא המציאות עצמה. תחליפו סיפור תחליפו מציאות. ככה פשוט.
אז איך מחליפים סיפור של חותנת מהגיהינום ? תזכירי לעצמך שזו אמא שלו, תני לה את הכבוד שתרצי לקבל מכלתך כשבנך ינשא (גם אם הוא רק בן חמש). תחשבי על לילות שהיא לא ישנה כי הוא בכה ואיך היא גידלה אותו להיות הגבר שהתאהבת בו, ופתאום אולי המרמור יתמתן לך. וככל שתתרגלי לכבוש את מרמורך, ככה הוא ילך ויעלם ויום אחד תקומי בבוקר והוא לא יהיה שם יותר, המרמור.
קחו לדוגמא את האשה שלא הסכימה לבקר אצל הורי בעלה בערבי שישי כי אימו – האשכנזיה – לא יודעת לבשל ולא נקי שם מספיק. יכול להיות שאובייקטיבית היא צדקה – אימו של בעלה אכן לא הצטיינה בבישול וגם לא היתה חולת ניקיון. מטעמיה של האשה, שגדלה בבית מרוקאי מסורתי, היו טעימים לעין ערוך ואין ספק שסטנדרט הניקיון שלה היה גבוה הרבה יותר, והיא כילתה גלוני אקונומיקה על כל סנטימטר בבית. סלידתה מהורי בעלה ניגרה ממנה וזלגה ישירות לנשמת בעלה.
דבר אחד היא שכחה – זאת אמא שלו, ואמא יש רק אחת. אותו בעל בסופו של דבר עזב אותה, ולא בגלל אמא שלו, בגלל שהאהבה מתה ושהוא הבין שאם ישאר במקום נוטף השנאה הזה, הוא יחלה. השבוע הוא סיפר לי שרק בדיעבד הוא מבין שהשנאה שלה למשפחה שלו היתה אחד הגורמים לעזיבתו. שהוא התקומם בלב בכל פעם שהיא סירבה לבוא ובכל פעם שדיברה סרה בהוריו ובאוכל עליו גדל, ולא אמר מילה. הוא העדיף לא להתעמת איתה, והיא גם לא האשימה אותו בכך, רק רטנה על הוריו, ״וביננו היא גם צדקה״ הוא אמר לי. ״אמא שלי לא יודעת לבשל וגם לא מבריקה את הבית כמו אשתי. אבל זו אמא שלי, והיא גידלה אותי, ובזכות הורי גדלתי להיות מי שאני, אז בכל פעם שהיא התמרמרה עליהם היא דקרה לי את הלב בשקט.״ אשתו ממש לא רצתה להתגרש ואפילו הגישה תביעת שלום בית לבית הדין הרבני, ואולי אולי אם היתה משנה את הסיפור הפנימי, החיים שלהם היו נראים אחרת.
4. וותרו על ביקורת לא מקדמת – אם יש לך ביקורת על הוריו, גם אם היא סופר צודקת, נסי להימנע מלהעלותה. הרי זה לא שהוא יגרום לאמא שלו לבשל טוב או לנקות יסודי את הבית לכבודך נכון ? ואם כבר העברת ביקורת לא מקדמת, אין צורך לחזור עליה שוב ושוב גם אם הוא לא מתמרד כנגדך, ולא אומר מילה. איך עושים את זה? דמייני שאתם עדיין בדייט והוזמנת לארוחה ראשונה אצלו. לא היית מעיזה להגיד לו שהאוכל מגעיל ומאוד לא נקי שם נכון ? היית מחייכת חיוך של נסיכה ומעמידה פנים שהאוכל מעולה. יפה. תמשיכי ככה אם חיי הנישואין שלך חשובים לך.
ומה קורה במצב ההפוך ? אביגייל ניסתה לעשות כל מה שאפשר כדי להישאר ביחסים תקינים עם נחמה אמא של בעלה, אך לשווא. נחמה פשוט שנאה אותה, נהגה להעיר לה הערות מרושעות, גרמה לה ליסורי מצפון על הדרך בה היא מגדלת את בנותיה, ובאופן כללי הוציאה לה את החשק לחיות אחרי כל מפגש עימה. דורון בעלה הבין שיש כאן בעיה, ואף העיר לאימו מספר פעמים אך לשווא. ״בגילי אתה לא תשנה אותי״ היא אמרה לו. ״אני אגיד מה שאני חושבת, אני לא צבועה״. אביגייל הודיעה שהיא לא מוכנה ללכת לארוחות ערב אצלה ודורון היה קרוע בין רצונו שהוריו יפגשו את הנכדות לבין אביגייל אשתו. בשלב זה הם הלכו לטיפול כי הבינו שהם על סף תהום, והנישואין שלהם לא ישרדו את המאבק הזה. הם למדו בטיפול שתי טכניקות פשוטות, שדורשות הרבה תרגול אבל יכולות לשנות את החיים.
5. לשים גבולות ולמזער ציפיות – אם באמצע ארוחת הערב חמתך מרשה לעצמה להעיר לך את יכולה לומר לה בחצי חיוך ״אני אודה לך אם תשמרי את התובנות האלו לעצמך״. זהו. בלי לקום וללכת, בלי דרמות ובלי סצינות מהגיהינום. המשפט הזה שם גבול בין מה שאת מאפשרת ובין מה שלא. אם בעלך יחזק אותך הגבול יהיה עוד יותר ברור. יש סיכוי טוב שבפעם הבאה היא לא תרשה לעצמה לומר מה שהיא רוצה. אם מתפתחת מריבה אפשר ללכת אבל אין צורך להפוך את הארוע ל״ברוגז״ רב שנים. יחד עם הצבת גבולות כדאי מאוד להפחית ציפיות. ככל שלא תצפי ממנה לכלום כך תתאכזבי פחות. בכלל הפחתת ציפיות היא טכניקת קסם למזעור קונפליקטים. אם אני לא מצפה אני לא מתאכזבת ואם אני לא מתאכזבת אני לא ממורמרת, ואפילו כנראה מופתעת לטובה.
וטיפ אחרון למתקדמים – טוני רובינס אומר
Trade your expectations into appreciation and the world changes instantly.
אם תצליחי לשנות את ציפיותייך להכרת תודה – כן זה קשה אבל תמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע אז יש על מה לומר תודה – תשני את עולמך אומר טוני, ואני אומרת – תביאי על עצמך קארמה טובה.