//karmaisabitch.co.il/wp-content/uploads/400x600-karma-school-cover.jpg

איך מזמנים מקום חניה קרוב לבית, ועוד בתל אביב? מתי ויתור על סוללות הטענה לטלפון יכול דווקא לעזור לנו? למה לפעמים כדאי לקחת צעד אחורה, או הצידה, בדרך לפסגה?

לא נישאתם למפלצת, זה בטוח, אם כי בכל אחד מאיתנו טמונה עמוק בפנים מפלצת קטנה שמציצה החוצה ברגעי אובדן שליטה: במריבות, על הכביש, וכשמישהו מרגיז אותנו.

למה קארמה איז א ביץ'?

הספר נכתב במקביל לכתיבת בלוג פופולארי שנקרא ״שלושה סיפורים מהשבוע החולף״ בו מסופרים מדי שבוע קורותיה של עו״ד רות דיין וולפנר במהלך השבוע שחלף, וכללו בדרך כלל מוסר השכל. הליכי גירושין יכולים להוציא החוצה מפלצות ולהחצין רוע, העדר חמלה, פגיעות מכוונות, רגשי נקם שמופנים לאדם עימו חלקו מיטה אחת במשך שנים וקשרו קשרי דם בהבאת ילדים משותפים לעולם.

אלא שהתנהלות כזאת בדרך כלל תמצא דרכה חזרה, במוקדם או במאוחר, שכן כלל ידוע הוא שקארמה, מה לעשות, איז א ביץ'.

המוטו הזה שזור לאורך הספר כולו, ומוקדש לו פרק מיוחד המדגים את מגוון צורותיו של הרוע האנושי. הספר, אשר בוחן את מוסד הנישואין ואת הליך הגירושין כולו לעומק, מספק תובנות יקרות ערך שעשויות לשמר את נישואיכם, ובאם לא עלה בידיכם לעשות זאת - לצלוח את הליך הגירושין בחוכמה, ולנהל אותו ביעילות, באנושיות ובהצלחה משפטית ואישית כאחד.

הספר, אינו ספר משפטי במובן הקלאסי ואינו כולל פסקי דין ותקדימים. באמצעות דוגמאות מאלפות ועשרות סיפורים מהחיים השזורים בו, מאפשר הספר לקורא להבין לעומקו את הליך הגירושין, את הדרך הנכונה לניהולו הן משפטית והן אישית, מלמד להבחין בדברים החשובים באמת בתוך מערבולת הגירושין הסוחפת, מסביר כיצד להימנע מניהול מלחמות גירושין עקובות מדם (ומכסף) ולהגיע מהר יותר לגדה שמעבר לגירושין, אל פרק ב - שגם אותו מלמד הספר לצלוח.

בין היתר תוכלו למצוא בספר תשובות לשאלות

אילו מפלצות מכרסמות את הנישואין?

איך אפשר למנוע בגידה והאם אפשר לסלוח עליה?

איך תדעו מי באמת מנהל לכם את הגירושין?

מה קורה כשהנישואין הופכים למובנים מאליהם?

איך להציל את ילדיכם ולא להרוס להם את החיים?

למה קארמה איז א ביץ' ואיפה היא עלולה לפגוש אתכם בדרך?

האם בגידה יכולה להציל את מוסד הנישואין?

איך בונים אסטרטגיית גירושין מנצחת ולמה זה חשוב?

איך ניתן למנוע מלחמות גירושין והאם יש מלחמות עם סוף טוב?

ביקורות

מה חשבו הקוראים שלנו